על ספרים אני לומדת עברית, ולמען הלימודים האלה אני משתדלת לקרוא בעברית כל הזמן. אני כבר התלוננתי בפעם שעברה שיש לי קשות קריאת עיתונים, אז אני קוראת ספרים. רק ספרים. עדיין הבנתי שהניסיון השלישי לגבי קריאת ספרים עמוס עוז נגמר. בכלל לא יכולה יותר. הוא לא מעניין לי, לא נוגע לי. כרגע קראתי יותר מחצי הספר, ומשעמם לי. ברוסית יש ביטוי מדוייק על זה ''למשוך חתול על זנביו'' ( тянуть кота за хвост) ו''למרוח דייסה לבנה מעל שולחן לבן'' ( размазывать белую кашу по белому столу)!. ובכן אני מרגישה כאילו אני עושה את זה פעם ראשונה בחורף שעבר ניסיתי לקרוא ''קופסה שחורה'' הספר היה עם אותיות זאירים כך שכאבו לי עיניים, ומה שחשוב הספר בעצמו הוא. ספר דיכאוני. אחרי חודש הפסדתי, הבנתי שמספיק בשבילי לקרוא את בעיות ללא סוף... בקיץ עשיתי ניסיון חדש, לא זוכרת את שם הספר, עזבתי אותו אחרי עשרים עמודים. גם דיכיון. עכשיו אני מנסה לקרוא ''לדעת אישה''. בהתחלה היה מאוד מעניין, קראתי כמה פרקים בבד אחד, אבל במשך זמן פעולות הספר עצרו, לא קורה בעלילה שום דבר, רק מחשבות של הדמות הראשית. כאשר אני קוראת אני מבינה שהספר הוא טוב, והספר הוא אומן אמיתי, אבל אני מתעייפת מהקראיה הזאת. זה ממש רשימת בעיות של חברה ושל בני אדם. ובכן כנראה אני אחזור למאיר שלו.